בנסקו נמצאת בגובה 925 מטרים, על המורדות הצפוניים של הרי פירין, למרגלות פסגת ויחרן הפסגה הגבוהה ביותר בהרי פירין.
בעקבות אתר הסקי שהוקם בה היא גדלה מכפר קטן ונידח לעיירת סקי פורחת ומשגשגת
בנסקו שתי עונות תיירותית במיוחד.
עונת החורף-עונת הסקי המתחילה סמוך לחג המולד ונמשכת עד סוף אפריל מושכת אליה אנשים מכל העולם, בנסקו הוא אתר הסקי הגדול והטוב בבולגריה ובמזרח אירופה ויש שאומרים שהוא לא נופל ממקומות אחרים וידועים באירופה.
עונת הקיץ-יולי ואוגוסט הם החודשים הכי עמוסים והרבה מהאנשים מגיעים כדי לטייל בשמורת הטבע פירין ולהנות מחופשות ספא מדהימות במחירי מעולים הנותנים תמורה הולמת למחיר.
אנחנו הגענו לבנסקו בתחילת יוני והיא בדיוק התעוררה....
הרבה מהמקומות כגון בתי מלון,מסעדות חנויות ובתי קפה היו סגורים ולעיתים בערב היא הייתה נראית כשוממת משהו אבל זה פעל גם לטובתנו,
אין הרבה מטיילים,הכול נעים מרווח ושקט ויכולנו להרשות לעצמנו לישון במלון ספא מעולה במחיר של גסט האוס בהודו.
את הלילה הראשון הזמנו מהדרך ועשינו בחירה אינטואטיבית שהתגלתה כמשתלמת ביותר,
המלון שלנו הייה ממש למרגלות שמורת הטבע פירין,
והייה בו כל מה שהיינו צריכים ואף יותר מזה אבל כמה דברים "קנו אותנו" ללא ספק,
סלון משחקים לילדים שכלל שולחן פינג פונג וסנוקר למבוגרים והספות הכי נוחות ever לרביצה בזמן שהילדים משתוללים עם אנשי הצוות המשועממים משהו ,
פארק חבלים-כן אחד כזה קטן בתוך מתחם המלון,
והדובדבן-נוף קסום שנשקף מחלון החדר שלנו שהייה שווה כל לאבה.
https://bit.ly/2z7Y1o4
אחריי התאוששות והתארגנות קלה הלכנו לאכול,
ההמלצה של פקיד הקבלה הובילה אותנו לאחת המסעדות שהתבררה כמלכודת תיירים בעונות העמוסות אבל לנו היא התאימה בול.
האוכל בה הייה לא זול יחסית לבולגריה אבל טעים במיוחד והקטע הכי מגניב שזכינו להנות מהופעת פולקלור על הדרך..
הילדים רקדו והשתוללו עם הלהקה המקומית, ניסיתי לשדל אותם לנגן ביונסיה והם איכשהו החזירו לי בלא פחות מהבה נגילה....
כמה כייף זה להתעורר בבוקר להגיף את הוילון ולראות נוף קסום כזה...
וככה התחיל היום החמישי והקסום שלנו בבולגריה.
אחריי ארוחת בוקר אישית בחדר האוכל של המלון(היינו ל ב ד !!!) והתארגנות קלילה בפיצוציה המקומית ונסענו לעבר שמורת הרי פירין .
כמו כל נסיעה כאן בבולגריה הדרכים הן מפותלות,ירוקות וקסומות כאילו שגורמות לך(בעיקר עם ילדים) לעצור כל כמה דקות לתמונה,לקטיף מאולתר של תותי יער,מילוי בקבוקים בברזים לצד הדרך או סתם ללכת לפיפי ולאיבוד בתוך היער...
כל אחת היא אטרקציה בפניי עצמה בעיקר שיש לך ילדים קטנים ואחריי שעה קלה כזו הגשם מתחיל לרדת בעצמה מטורפת ואנחנו מגיעים למסעדה קטנה בדרך לבקתה הראשונה מחכים שהגשם יפסק ונהנים בנתיים מבירה קרירה,פנקייק ומרק שועית חם לכולנו וכל זה ב-16 לאבה...
בשנייה שסיימנו את המרק הגשם פסק,הענן זז הצידה והשמש יצאה שוב כאילו לא ירד כאן המבול של נוח לפני רגע, אנחנו מעמיסים את הילדים ועולים לבקתת ויחרין כדי להתחיל את הטרק לאגמים בדרך לפסגת ההר.
כבר בבקתה הראשונה אחריי תלונות חוזרות על כאבי אוזניים מצד עמליה הבנו שלפסגה כנראה לא נגיע אבל אחריי שיחות עם כמה מטיילים רומניים שפגשנו על הדרך הבנו שנוכל לעשות לפחות את המסלול שמוביל לאגמים.
המפגש בבקתה עם מטיילים מכל העולם(ארה"ב/רומניה/פינדלנד/טורקיה וגם כמה משפחות מקסימות מישראל),
הנוף העוצמתי שנשקף מהבקתה,
הפסגות המושלגות שכ"כ קרובות אלייך יחד עם השמש המסנוורת והאנדרנלין שיש באוויר הוא משהו שלא ניתן להסביר וגם אנשים שאינם חובבי טרקים מן המניין נכנסים לוויב המקומי.
עוקבים אחריי סימון השביל ,נותנים לילדים להוביל אותנו הם נרגשים לחפש אחריי הסימון ואנחנו מתפעלים ללא הפסקה מהנוף ומהם.(במילא הם בכושר טוב יותר מאיתנו)
בדרך עוברים מעל גשרים,
נחלים קטנים,
חולפים על ערוץ נהר גדול,
עוצרים להריח ולהתבונן בפרחים השונים,
נפעמים מגודלן של הפטריות,
הנוף הוא אלפיני,
הרבה בולדרים גדולים חשופים שהילדים מטפסים ויורדים מטפסים ויורדים כמה דקות ארוכות, הטבע הוא גן השעשועים הכי טוב שיש וזה בדיוק הזמן לעצור לנוח ולעשות פיקניק קטן.
בדרך נתקלים בשאריות שלג על איזה גבעה, כזאת שגורמת לילדי המדבר שלי לחשוב שהגיעו לחרמון תוך דקות הילדים הרימו כאן מפעל קטן/בית אריזה של קובבות שלג ותוך כמה שניות המפעל פשט את הרגל והם יצאו לקרב והביסו אותנו המבוגרים.
כל הילדות שלי חלמתי דמיינתי שאני היידי בת ההרים,
הדמיון והמציאות היו רחוקים זה מזו כמו שמש וירח אבל לי זה לא ממש הפריע ושנים חלמתי שיום זה יקרה,קרן מיסוק לימים ביטון מב"ש תהפוך להיידי בת ההרים מהכפר דורפלי בהריי האלפיים.
תקשיבו הגשמתי חלום.
רק שבמקרה הנוכחי היידי היא ללא ספק עמליה הבת שלי...
הטבע כאן מרגש .
הוא פשוט יוצא דופן ביופיו אחר מכל מה שראיתי עד עכשיו,
אני מרגישה מנותקת וטוב לי בלי רעשי רקע,בלי קליטה ובלי אינטרנט, (בטח בלי פייסבוק).
רק אני והטבע (ועוד שני יצורים קטנים שקופצים עליי בכל זמן נתון)
לרגע נוסף אני מבינה כמה זאת מתנה.
עבורי, עבור החיים שלי,החיים שלנו כמשפחה להיות נוכחים במקום שכזה.
אני נוצרת את הרגע ומודה לאלוהים וליקום כולו על ההזדמניות שיש לי בחיים.
מי כמוני יודעת ששום דבר לא מובן מאליו.
נפעמים עייפים ומרוצים חזרנו לבנסקו.
אחריי התארגנות והתאוששות קלה רונה חברתנו אשפית הרשתות החברתיות שלנו וצלמת מוכשרת מצאה לנו מסעדה מצויינת שקיבלה ביקורות לא פחות ממעולות בטריפ אדוויזור.
החלטנו לבדוק אותה.
כמובן שבגלל שזה תחילת העונה היינו בה לבד.(יתרון שיש לך 3 ילדים בלגניסטים מתחת לגיל 5).
המסעדה שמעוצבת מדהים(חדרי שירותים הכי יפים שראיתי בבולגריה......)יחד עם שירות מצויין,חומרי גלם איכותיים,שלל פסטות שהם מכינים במקום כיאה למסעדה ברמה שלה,קינוחים מעולים וקפה ראוי לשתייה לא אכזבה ואנחנו זכינו לנו בערב איטלקי מדהים וטעים ואפילו שקט בחלק מהזמן(הילדים ראו סרט מתחת לשולחן....)
ותודה לך רונה על כל התמונות הנפלאות והמגרות-https://www.ronitinonphotography.com/
https://bit.ly/2Kmy4Wf
אגב לצד המסעדה יש מלון ממש מצויין לא התארחנו בו כי העדפנו מלון יותר מרווח עבור הילדים אבל לדעתי מאוד מומלץ בחופשה זוגית...
https://bit.ly/2yFPHvC
יום 6:
התוכנית המקורית שלנו הייתה להמשיך לעוד 2 לילות בהרי הרודופי אבל כ"כ התאהבנו באיזור הזה והנוף המהפנט של יערות האורן והפסגות המושלגות+ביטול לא צפוי מאחד מבעלי הצימרים שסגרנו איתו ברודפי והמחשבה לחזור את כל הדרך הארוכה והמפותלת עד סופיה ללילה אחד עם שני ילדים שלא ממש אוהבים נסיעות אילצה אותנו להיות יצירתיים וגמישים והחלטנו להתעורר ולנוח בלי לחץ ביקיצה טבעית במלון שלנו בבנסקו ואז לחזור לאיזור בורביץ כדי לקצר טווח לכיוון סופיה.
בלב עוד חשבנו שאולי בכל זאת נעשה את שבעת האגמים וזאת גם הייתה אחת הסיבות שהובילה אותנו לחזור לרילה.
סיימנו ארוחת בוקר דשנה ומשחק כדורגל בדשא ליד החדר,
התנסנו קצת בפארק החבלים ובדקנו את הבריכה המחוממת והתחלנו להתגלגל לכיוון המעיינות החמים שליד בנסקו רק שלפתע הגשם הגיע ובלבל אותנו ומצאנו את עצמנו בכלל נוסעים לכיוון השני,מה שהתחיל כטעות יצאה כהחלטה ממש טובה כי ראו איזה פלא פתאום יצאה השמש...
מבואסים קלות עצרנו בצד הדרך ליד סוג של גזלן אבל של מוכרת דבש שהמתיקה את הרגע עבורנו בשנייה,
היא התחילה לספר לנו בשפת הסימנים על כל סוגי הדבש והריבות שהיו לה שם,ונתנה לנו לטעום את כולן,סיפרה על המשפחה שלה והנכדים, שיחקה קצת עם עברי ועמליה שאמרו שהיא מזכירה את סבתא מינה ומלכה יחד,ועל זה שיש לה הרבה לקוחות מישראל....
(הטלפון היה כבוי וללא סוללה אז אין תמונות אבל תאמינו לי הדבש מתוק ומעולה)
ואז נזכרנו שיש עיירה ממש מקסימה ספרבה בנייה שמפורסמת בגייזר שלה בכיכר העיר ובמעיינות החמים שלה ושיש לנו אפילו המלצה ממקומית לאחת הבריכות התרמיות שם.
https://aquaclubkotvata.com/home/
קוטאבטה אקווה קלאב הינו מתחם ענק של כ-4 מפלסים עם לפחות כ-20 בריכות טרמיות בטמפ' שונות,בריכות חיצוניות ,בריכה מקורה,מתחם ספא,מסעדה ואפילו מלון קטן ליד.
הכניסה עלתה לנו כ-20 לאבה לכולנו קיבלנו מפתח ללוקר בתא הלבשה לכל אחד מאיתנו המבוגרים ויצאנו להנות מהבריכות.
הגענו סביב 4 אחה"צ והמקום הייה כמעט ריק וכרגיל איך שהגענו הגשם הגיע איתנו רק שהפעם זה הייה ממש מגניב ,אין דבר יותר כייף מלבלות בבריכת מים חמים עם גשם שמטפטף עלייך מול נוף מדהים של הרי הרילה....
המתחם הייה כ"כ גדול ומלא באופציות והילדים היו בהתרגשות שיא(ששואלים אותם מה הייה הכי כייף בבולגריה הם עונים בלי ספק פה אחד -הבריכה...)שבכלל לא הספקנו לעבור ולראות מה יש במתחם הסגור או לחילופין במתחם הספא.
בלי ממש לשים לב בילנו שם 4 שעות נעימות במיוחד ושהבטן התחיל לקרר הבנו שזה הסימן שלנו לצאת מהמים ולהמשיך ליעד הבא, הגייזר בכיכר או יותר נכון המסעדה שליד הגייזר.
אז כמו שאמרתי ליד הגייזר המקומי בכיכר העיר ישנה מסעדה מעולה לא זוכרת את שמה ולא הצלחתי למצוא אותה ברשת עבורכם אבל ממש קל למצוא אותה,יש שם אוכל מעולה והיא ללא ספק המסעדה הכי זולה שאכלנו בה בבולגריה....
יום 7:
אני אחסוך מכם את כל עלילות "כל מה קרה מאז שעזבנו את ספרבה בניה ועד שמצאנו את עצמנו שוב באמצע הלילה במלון שלנו בבורביץ" ואוביל אותכם הישר לרגע שבו החלטנו לעשות טיול סוסים בשטח.
לאורך כל הטיול שלנו בבולגריה אנחנו רואים סוסים חופשיים בכל מקום.
הילדים מאוד מתלהבים ואנחנו בעיקר המומים איך אף אחד לא נגנב להם.
עברי רוכב כבר למעלה משנה על הרקולס הסוס הכי קול במדבר ועמליה חולמת לרכב על חד קרן אז החלטנו להפתיע אותם ולקחת אותם לטיול סוסים בחייק הטבע.
שיטוט קטן ברשת ובירור עם פקידת הקבלה והיא ממליצה לנו על- Bulgaria on Horseback ושלחה אותנו לאיזה חווה קסומה במעמקיי היער.
יוצאים לדרך בדרך הכי יפה שראיתי בבולגריה כזאת שלעיתים הייה נראה שאנחנו מאבדים כיוון אבל פקידת הקבלה אמרה וחזרה על זה כמה פעמיים "תסעו כל הדרך ישר עד שתחשבו שהלכתם לאיבוד ובסוף תגיעו לחווה",
התיאור כנראה לא יכל להיות מדוייק יותר מזה ובאמת אחריי 25 דקות הגענו לחוות סוסים מקסימה מנוהלת ע"י משפחה באמצע קרחת יער ענקית עם כ-10 סוסים וכמה פונים מתוקים.
הילדים כ"כ התרגשו,
עברי ישר הרגיש בבית ובחר לו את הסוס הלבן,
עמליה בחרה בפוני קטן,
ואנחנו קיבלנו את מה שכריסטו המדריך ציוות לנו.
התחלנו בטיול הסוסים נרגשים ומרוצים,כריסטו סיפר לנו על החיים בחווה,על המשפחה שלו וכמובן על החברים מישראל.
הוא הוביל אותנו לעומק היער ופתאום בהפתעה לא לגמריי גמורה, בכל זאת מזרח אירופה ומזג אוויר מתעתע,וענן שרודף אחריינו מתחילת הטיול ונפתחו שערי השמיים.
כריסטו שאל אם לחזור ואנחנו אמרנו שזה בטח רק טפטוף ואנחנו לא עשויים מסוכר אבל כמה דקות אחריי הטפטוף הפך לחזק יותר ואנחנו כבר עשינו אחורה פנה.
הגענו לאוטו ספוגים אם אתם שואלים והגשם הפך לברד, כמובן שדקה אחריי בעוד אנחנו עוד לא ממש מבינים מה קרה פה עכשיו פסק הגשם כאילו לא הייה מעולם והשמש יצאה...
עם עצמנו עוד התלבטו עם לחזור לטיול אבל היינו ממש ממש ספוגים ובאותו הרגע הדבר היחידי שרצינו זה מקלחת חמה,פוך ותה עם נענע ולאו דווקא בסדר הזה.
אם תשאלו את הילדים הייה להם ממש כייף וזאת בהחלט חוויה לרכב בגשם,ומצידם הם היו עושים זאת שוב.
מסקנה-בפעם הבאה לזכור לארוז מטריות ומעילי גשם....
טיול סוסים בגשם גורם לי ישר לחשוב על גקוזי חם ומסא'ז טוב.
הילדים שיחקו בחדר המשחקים במלון+ ראו סרט ילדים בבולגרית,איתי בחר בשנ"צ ואני ניצלתי את השעה הקלילה לזמן איכות עם עצמי,after all - חופשה.
את ערב שישי האחרון שלנו בבולגריה החלטנו לחגוג במסעדה הכי טובה שאכלנו בטיול והחלטנו לחזור למסעדת- old house בסמקוב הפעם הזמנו מראש חדר פרטי לכולנו ככה צמצמנו נזקים עם הילדים ונהנו מערב מיוחד במינו שבו שוב אנחנו זוכים לטעום וללגום מהמיטב שבולגריה מציעה לנו.
התחלנו את הערב עם לחם הבית משוח בשום ושומשום שנאפה בתנור אבנים מיוחד סטייל טאבון שלצידו מרק כבש עשיר בטעמים נפלאים פשוט מדהים,הצמחונים שביננו הזמינו מרק שעועית לא פחות טעים.
למרכז השולחן הוזמנו כל מיני מאכלים מסרורתים כמו שופסקה (shopska) הסלט הבולגרי הכי פופולארי ,פלטת ירקות בגריל,סלסלת זוקיני מטוגנים עם מטבל יוגורט רענן ,סלט פלפלים אפוי באיזשהו רוטב כלשהו שלא הצלחתי לפענח ואיך אפשר בלי סרמי שהם עלי גפן/כרוב ממולאים.
המנות העיקריות היו צלעות כבש-מעדן ותבשיל קורמה של חזה עוף וירקות-תבשיל שמבושל בכלי חרס בבישול איטי.
לילדים הזמנו את הציפ'ס הכי טעים בעולם עם גבינה (בולגרית) מגוררת מעל ושיפודי קבבצ'ה שבדיוק כמו שהם נשמעים זאת הגירסא הבולגרית לקבב.
ואיך אפשר בלי איזו בירה מקומית קטנה ושוט של ראייקה לסיום הטיול...
עייפים ומרוצים חזרנו ללילה אחרון ברכס הרילה נרגשים לפני העיר הגדולה סופיה..
בפרק הבא והאחרון-
איך מצאנו את עצמנו בגונדולה בדרך למוסלה שבכלל היינו בדרך לסופיה,
פארק חבלים ומסעדת happy המפורסמת,ואיך עמליה הובילה אותנו להופעה כובשת לבבות בלב החלק ההיפסטרי של סופיה...
